המזרקה | ורד אהרונוביץ’
ורד אהרונוביץ'
- תאריך2014
- טכניקהפיברגלס, עץ, ברזל ומשאבות מים
- גודל300X300X250
במיצב המזרקה, המוצב על גג מוזיאון אילנה גור, מתרחשת עלילה שהתפתחותה אינה צפויה. במבט ראשון אנו רואים את דמותו של גבר אתלטי שרוע על סלע מוקף מים, וסביבו ילדות "שובבות" הנראות כמשתעשעות בטריטוריה שלו. דמות הגבר מרמזת על אייקון מהמיתולוגיה היוונית - פוסידון (נפטון במיתולוגיה הרומית), אל הים ההולל. אולם במבט שני נחשף היפוך תפקידים. האל אינו מורם מעם ואינו שולט בנתיניו. מקור ההשראה המתבקש הוא סצנת שליטה קלאסית המתוארת ב"מזרקת טרווי" ברומא 1762-1629( Fontana Di Trevi ), הממחישה את שליטתו של האל נפטון בימים בעזרת צבא של טריטונים וסוסי-ים.
במעין פעולת תיקון, בוחרת ורד אהרונוביץ', ציירת ופסלת בוגרת בצלאל, להשליך את עולמה הפנימי על אחד האייקונים האורבניים החשובים בהיסטוריה האדריכלית והחזותית ועד ימינו - המזרקה. היא יוצרת סצנה סאטירית ומגכיחה המופנית כלפי מורשת סיפורי האגדות: "היה היה... והם חיו באושר ואושר עד היום הזה." אלא שלא! הילדה האדמונית מאזכרת את דמותה השובבה והשנויה במחלוקת של בילבי בת גרב, פרי דמיונה של הסופרת אסטריד לינדגרן, שכיכבה בתוכניות הילדים בשנות ה-80 .
המיצב הפיסולי מציג את פוסידון במערומיו, תרתי משמע - מובס ומושפל, שרוע על סלע קיומנו כשהבעת פלצות על פניו, וחמש ילדות מתנכלות לו בהומור שחור עד אבסורדי. אין בהן שמץ מן הפתיינות האופיינית לפסלי ילדים משחקים. הן משדרות כעס של אחרי אימה, תחושת נקם המלווה את ההתפכחות, ברגע שבו הבינו שנעשה פה מעשה נבלה.
הססגוניות התעשייתית של אהרונוביץ' מתכתבת עם הפיסול התמים–כביכול של ניקי דה סן פאל ( 2002-1930 ). פסלה המשחקי הגולם ( 1972 ) משמש כמגלשה בגן המפלצת בקריית יובל בירושלים, והמיצב המזרקה ( 1982 ) שיצרה יחד עם בעלה הפסל ז'אן טינגלי, ניצב בצמוד למרכז פומפידו בפריז.
אהרונוביץ' בוחרת לעבוד בחומר הפלסטי שרולאן בארת תאר כאלכימי, מוסב, מזולזל ובורגני. לפי בארת*, שימש החומר תחליף עתידני, בין השאר, לחומרים שנחשבו בעבר לאצילים (שיש וברונזה). במיצב של אהרונוביץ' החומר הפלסטי מנכיח דיאלוג חדש, מהסוג שהתאפשר רק אחרי המהפכה הפמיניסטית. הייצוג המרהיב מאפשר הצפה והכלה של סוגיות קשות שהחברה המערבית מנסה להתמודד עמן, אך ללא הצלחה.
מקור השראה נוסף חבוי בשם העבודה. זוהי הפניה אל החתרני - המזרקה של מרסל דושאן, מבכירי אמני המאה ה-20 . המזרקה של דושאן אינה אלא משתנה מתועשת מחרסינה לבנה שהציב האמן על הכן בשנת 1917 . המהלך היה לנקודת מפנה באמנות שבחרה להוציא את החפץ היומיומי והמתועש מהקשרו כחלק מהמילון הצורני המודרני. אהרונוביץ' ממשיכה רעיון זה, המבשר על מהפך מושגי בתפיסת יחסי האובייקט והסובייקט, ומנכסת אותו לדרמה מתובלת בהומור. בטיפולה הנאיבי והאסתטי בחומר ובצבע, מעלה האמנית בדרכה הייחודית סוגיות של שליטה, הפרת אמונים וניצול.
מאת: צופיה דקל כספי
צילום: שוקי קוק