אם וילד

אילנה גור

פסל זה מהווה המשך לסדרת פסלי נשים בדואיות שנעשו על ידי אילנה גור מאמצע שנות ה- 70 והתייחסותה הכללית לנשיות והעוצמה שטמונה בה. בדומה לפסלים אחרים של גור, גם הפסל האמור עבר הפשטה רעיונית. האם כמסוככת על בנה, עוטפת אותו לתוכה עד שהוא בלתי נראה והשניים נתפסים כיחידה פיסולית אחת, כישות עצמאית המתבדלת מסביבתה. דמות האם אנונימית, חסרת פנים, פרימיטיבית ובעלת פרופורציות מגושמות. היא מכונסת בעצמה וצורתה הכללית נראית כמו מבנה - אוהל שבתוכו שוכנים היא ובנה. רמז לנוכחותה בא לידי ביטוי בכף יד ושתי כפות רגליים יחפות שמבצבצות החוצה. האישה מספקת מקלט לבנה בתוך גופה בצורה המזכירה גולם, המאפשר לאורגניזם שבתוכו להתפתח עד שיצא לאוויר העולם. קומפוזיציה זו תומכת ברעיון שיעודה של האם הוא לשמש מגן חי לבנה, לסוכך עליו מהסכנות האורבות לו, עד שיגיע לפרקו. נקודת מבטה והתייחסותה של  גור על "האחר" מנוסחים בפסל זה באמפתיה הניזונה מנבדלותה - שלה. "לא כל כך הבנתי מה אני עושה", מעידה גור בעת פיסול היצירה. תהליך העבודה היה אינטואיטיבי ונבע מתחושתה האישית של האמנית.